<h1>ספר התרומות שער נ"ג חלק ב'</h1>
<h2>דף כ:</h2>
והיכא שהמלוה או יורשו מצאו שטר חוב בין שטרות קרועות וידוע לב"ד שבין שטרות קרועות מצאו אבל הוא טוען שעדיין לא נפרע שטר זה, או שמצאוהו בין קרועין ואינו ידוע מה טיבו אם הוא פרוע אם לאו, על זה גרסינן בב"מ פ"ק תנן מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו יהא מונח עד שיבא אליהו ואם יש עמהם סמפונות יעשה מה שבסמפונות. ומוקי לה למתני' בגמ' בשנמצא בין שטרות קרועין ולפיכך כשר הסמפון אע"פ שיוצא מתחת ידי מלוה. ודוקא אינו יודע מה טיבו הוא דאיתרע ליה, אבל אם המלוה ברור לו שאינו פרוע אפילו נמצא בין שטרות קרועין וידוע לב"ד לא הורע כחו, דאמרינן לא דק איתרמויי איתרמי ליה. וכן יורשו אם יודע מה טיבו ושאינו פרוע בודאי הרי זה גובה בשטר זה, שלא הורע כחו אלא בשנמצא בין קרועין ובסמפון, דהתם כיון דאיכא תרתי לריעותא, סמפון ובין קרועין, אע"פ שהמלוה או יורשו טוענין ידענו שאינו פרוע שהשובר לא עשיתיו אלא שיהא מזומן בידי לא מהימנינן ליה, דאיתרע ליה שטרא ומחזירו ללוה מיד. אבל אם מצאה בין קרועין בלא סמפון ויודע מה טיבו בין הוא בין יורשו גובה מן הלוה בלא פקפוק. מיהו באינו ידוע מה טיבו וליכא סמפון אלא שנמצא בשטר בין קרועין בזה יש חילוק בדבר, שאם המלוה קיים בודאי מחזירו מיד ללוה אחר שאינו יודע מה טיבו שנמצא בין קרועין, דהא אפילו לא יהיה בין קרועים הא פסקינן לעיל דמחזירו ללוה אם הלוה טוען פרעתיו ותובעו בשטר להחזיר לו. ואם אין המלוה קיים והיורש מצא שטר זה בין קרועין וליכא סמפון בהדיה והוא אינו יודע מה טיבו, [י"א כיון דליכא סימפון והיורש לא פשע כשאינו יודע אם הוא פרוע נשבע שאינו יודע שהוא פרוע וגובה בו. וי"א דכיון שנמצא בין קרועים איתרע שטרא ואינו גובה בו ויהא מונח עד שיבא אליהו]. ומסתברא דכל שטרא דלא ידע מה טיבו או שנמצא בין קרועין ויש עמה סמפון אע"ג דאית ביה נאמנות איתרע איהו והנאמנות שבו אינו מעלה ואינו מוריד, דנאמנות נמי איתרע ליה.
